תודה על האזכור דוד הופמן .

בראייה הפסיכולוגית של ימינו, הבעיה של שליטה ברגשות מצויה בספקטרום שנקרא קשיי ויסות רגשי.

הנחת העבודה היא שכל אחד/ת מאיתנו פוגש רגשות קשים, כמעט כל יום, אבל ההבדל הוא כזה: בקצה ״הבריא״ של הקשת יש מי שיודע לזהות את הרגש, לתקף אותו (validate) עצמאית ולהרגיע את עצמו בקצב סביר. בקצה השני של הסקאלה מצוי מי שבאותה סיטואציה ׳לא מוצא מילים׳ והסבר מה שהוא חווה, מתקשה ביכולת התיקוף ומחפש אסטרטגיה זמינהו לא יעילה שתסייע לו להירגע.

אסטרטגיות כאלה מסייעות אמנם להירגע טווח הקצר, אולם גורמות לנזקים והחמרה ככל שחולף הזמן. למשל, התנהגויות מתמכרות יכולות להרגיע מיידית (מסע קניות אונליין, שתיית בקבוק וודקה, התקף זעם ועוד), אולם סביר שיעוררו חרטה ביום שאחרי (חובות, הנג אובר, סיום יחסים - בהתאמה).

הדרך הנכונה ביותר - והיא לא היחידה - לשלוט בסערת רגשות, היא לשיים (to name) את הרגש בזמן התרחשותו, לתת לו הקשר עם סיבה ותוצאה ולהשתמש במיומנויות יעילות כדי לחזור ל-Baseline הרגשי מבלי לדרדר את האירוע.

אחד המדריכים היפים בנושא לקוח מתוך שיטת טיפול מבוססת מחקר שפיתחה פרופ׳ מרשה לינהן, חוקרת באוניברסיטת וושינגטון, שפיתחה את שיטת הטיפול הדיאלקטית-התנהגותית (DBT) להתמודדות עם קשיי ויסות רגשי. למי שמעוניין/ת, ניתן לקרוא כאן בעברית על מודולה של מיומנויות עמידות במצוקה (Distress Tolerance), שעוזרת מאוד, גם לי באופן אישי, לצאת נכון מתוך משברים רגשיים נקודתיים.