נתחיל מהסוף:

אני הורה שלא הכי מקפיד על משמעת בהתנהגות של הילדים שלי.

מודה.

יצא שאני גורר רגליים, תוך מאמץ לאכוף את ההנחיות של אם ילדיי…

ואף על פי כן, יש דבר אחד שאני עומד עליו מאז שהגורים שלי (כיום המתבגרים) הצמיחו שיניים:

תמיד מצחצחים חניכיים לפני השינה.

גם אם נרדמת, גם אם את/ה בתוך חלום ענוג, אין מה להתווכח. מצחצחים. כן, בתור מי ששילם מחירים דנטליים די כבדים, אני מצטער שלא אמרו לי את זה ברור יותר - לא לצחצח שיניים (זה די חסר משמעות), לצחצח חניכיים!

עכשיו לתשובה:

דלקת חניכיים כרונית (פריודנטיטיס / Periodontitis) היא מחלה שכיחה מאוד, עם הערכה אפימיולוגית של 50% לאורך החיים בקרב מבוגרים מעל גיל 18. הסיבה שאנחנו מוזמנים כלאחר כבוד (ובתקווה גם מגיעים) לניקוי שיניים תקופתי אצל השיננית היא ניקוי פלאק, לכלוך חיידקי שמצטבר בשורשי השיניים ובחניכיים, לרוב באיזורים שקשה יותר להגיע אליהם בצחצוח עיייף של סוף יום.

התסמינים של דלקת חניכיים התחלתית (שנקראת ג׳ינג׳יביטיס…) הם דימום, אדמומיות, נפיחות וכאב. בשלבים מתקדמים יותר ובהיעדר טיפול תחריף הדלקת ותכלול נסיגת חניכיים, פגיעה הולכת וגוברת בעצם ואפילו נשירת שיניים.

קשרים פיזיולוגיים ידועים זה מכבר בספרות כוללים תורשה (גנטיקה), עישון טבק, תזונה לקויה, שתיית אלכוהול, לידה מוקדמת, סוגים מסוימים של סרטן ודלקת פרקים.

הפתופיזיולוגיה של דלקות חניכיים והקשר למצבים נפשיים מבוסס מחקרית. באופן מסורתי התייחסו חוקרים להזנחה דנטלית כמשתנה מתווך שפוגע בבריאות החניכיים, בקרב מתמודדים עם הפרעות נפשיות.

בשנים האחרונות נמצאו קשרים ספציפיים יותר, בין לחץ נפשי, שגורם להפחתת ריכוז הרוק בפה לבין דלקתיות וכן בין דיכאון לפריודנטיטיס.

אלא שמדובר במחקרים שמצביעים על מתאמים ולא על סיבתיות. אז האם דיכאון גורם לדלקת או שהדלקת גורמת לדיכאון?

הפתעה (או שלא):

מחקרים מלמדים כי דלקת מערכתית (סיסטמית) כרונית משפיעה באופן ישיר על מערכות עצביות ועל התנהגות בדרכים מאוד ספציפיות, מה שמצביע על כך שקשר הבריאות הדנטלי-פסיכולוגי עשוי להיות גם פיזיולוגי וגם פסיכולוגי.

הזרמה פריפראלית מוגברת של ציטוקינים, תאים של מערכת החיסון (כן זה ההם מהסערה הציטוקינית שמכניסה חולי קורונה למצב קריטי ולפעמים ממיתה אותם) משפיעה ישירות על איזורי מוח שידוע כי הם מווסתים מצבי רוח (ההיפותלמוס, ההיפוקמפוס וקליפת המוח הפרה-פרונטלית), בעיקר דיכאון ותנודתיות רגשית. אותם ציטוקינים, שכאמור בסך הכל באים עם כוונה טובה, גורמים להפחתה ברמות הקטכולאמינים, ״גיבורי העל״ האינטר-סינפטיים - סרוטונין, דופמין ונוראדרנלין - ששינוי ברמותיהם קשור למרבית ההפרעות הנפשיות.

בקיצור, אני חוזר להתחלה, דלקת חניכיים היא ׳רוצח שקט׳, לשיניים, לגוף כולו ולרווחה הנפשית.

צחצחו חניכיים כל לילה.