מהי מדיטציה ואיך לעשות מדיטציה?

זו תמיד שאלה טובה שכדאי לחשוב.

מדיטציה קשורה לעיתים קרובות לדת. בדתות שונות ישנן הגדרות שונות רבות של מדיטציה, שלרוב הן מושגים צרים יותר הקשורים למיתוסים וטקסים ספציפיים. בחלק מהדתות, כמו למשל בודהיזם המאוחר ויהדות החסידות, יש צורות רחבות של מדיטציה.

האם אנו יכולים למצוא בסיס משותף במושגי המדיטציה בדתות שונות, ולהסיר את ההבדלים הטקסיים והשטחיים ולהגדיר במדויק את המדיטציה? אנסה לתת את התשובה מנקודת מבט בסיסית של מדעי המוח:

ראשית, הבה נבחן את ההבדל בין מדיטציה לבין פעילויות כלליות ודמיון. למדיטציה יש משהו משותף בהיבטים רבים של פעילות גופנית וזיכרון ודמיון. עליהם לשתף את אותן רשתות מוחיות, אך ברור שמדיטציה שונה מפעילות גופנית כללית ומזיכרון ודמיון.

לדוגמא, חולה עם הפרעת חרדה מדמיין כל הזמן שדברים רעים יתרחשו ויהיה חרד ועצבני. זה כמובן לא סוג של מדיטציה.

מדיטציה היא בדרך כלל לא להכין תוכנית ספציפית, וגם לא ליצור דבר חדש, אלא להשיג מדינה. מצב זה הוא בדרך כלל להיפטר מכאב וקושי ומרע וכו ', אך לא על ידי נקיטת פעולות ספציפיות כנגד אירועים ספציפיים הגורמים לכאב וקושי ורוע, אלא כדי להשיג מצב של "הארה". במילים אחרות, זה לדכא את ההשפעה של רגשות שליליים על פעולות בצורה מסוימת, ועל הנחת היסוד שלא ניתן לשלול את האירועים המובילים לרגשות שליליים, שמירה על עצמנו עדיין יכולה להשלים את הפעולות שצריך לעשות בלי להיות מושפעים מרגשות שליליים.

לפני שננתח ספציפית מהי מדיטציה, הבה נבקר תחילה בידע בסיסי של מדעי המוח.

במאמר שכתבתי קודם, הצגתי את המנגנונים הקשורים לזכירה ולדמיון ולוויסות קשב. כאן, סיכום בקצרה את המנגנונים הבאים:

המידע שהעין חשה, נכנס תחילה לתלמוס ואז עובר לאזור הראייה העיקרית. החל מהקליפת הראייה העיקרית(V1), מידע הראייה נכנס לאונה הרקתית האמצעית(הנתיב הגחוני) והאונה הקודקודית אחורים(הנתיב הגבי) דרך שני נתיבים.

לפני ההגעה לאונה הקודקודית אחורים (PPC), המידע בזרם הגבי מעובד צעד אחר צעד דרך אזור הראייה השני(V2) ואזור הראייה הרביעי(V4) ואונה הראייה הרקתית התיכון(MT) וכו '.

מידע שונה מנתיב הגבי נשלח לאזורים המוח הקדם-מצחית, שמפעילה את ההיפוקמפוס על סמך מידיעות אלה ואז מפעילה את כלnהנתיב הגחוני.

תא עצבים באונה הרקתית האמצעית(MTL) מקבלים מידע מאזור הראייה העיקרית(V1) ואזור הראייה השני(V2) דרך הסיבים אורכי התחתון ומזהה באופן סלקטיבי לתמונות של פרצופים ובעלי חיים וחפצים אוסצינות.

כשמסתכלים על דברים, תהליך זה ממשיך לולאה כך שנוכל לזהות את האובייקטים הזקוקים לתשומת לב.

כאשר היעדר גירויים חיצוניים כמו זיכרונות עיניים עצומות או דמיון, המנגנון שבאמצעותו הנתיב הגחוני מזהה באופן פעיל את האובייקט שווה ערך להכנסת מידע נוסף להקליפת הראייה העיקרית(V1) הראשית דרך הסיבים אורכי התחתון, כך שהמחזור התמידי של התהליך יכול לגרום התמונה בהירה בהדרגה בקליפת המוח הראייתית שלנו.

זה מתקרב יותר ויותר אל התמונות המאוחסנות בצורה של תנוחות מרחביות בין תאי עצבים בההיפוקמפוס ובפרהיפקמפל.

ניתן לערבב בין שני התהליכים הללו, ומאפשרים לנו להפנות את תשומת ליבנו למשהו דמיוני כשאנו ערים.

בנוסף, ידיעות שמיעתיות יכולות להשתתף גם בבניית תמונות על ידי הפעלת ההיפוקמפוס ואזורים המוח הקדם-מצחית.

מסובך יותר לדמיין דימוי נע, הכרוך בחיבור בין קליפת המוח הקדם-מוטורית(PMA) וקליפה האסוציאטיבית וקליפת הראייה.

למעשה, ניתן לחלק את הראייה-מוטור תמונות לשתי קטגוריות:

הטרנספורמציה מרחבית מבוססת עצמים והטרנספורמציה פרספקטיבית אגוצנטרית

הפעלה רבה יותר של הקליפת המוח הקדם-מצחית, הקליפת המוח הקדם-מוטורית(PMA) והאונה הרקתית התחתונה נמצאו בטרנספורמציה פרספקטיבית אגוצנטרית ולא טרנספורמציה מרחבית מבוססת עצמים.

בשילוב עם הדיון הקודם, זה מראה טרנספורמציה מרחבית מבוססת עצמים היא יותר שינוי מיקום התמונה במרחב הקליפת הראייה, שמבוסס יותר על גיוס מחדש של ההיפוקמפוס לקידוד המיקום, ואילו תפקידו של האונה הקודקודית אחורים(PPC) ואזורים המוח הקדם-מצחית מווסת בעיקר את ההפעלה של מיקומים שונים בהיפוקמפוס באמצעות משוב מחזורי.

הטרנספורמציה של טרנספורמציה פרספקטיבית אגוצנטרית כוללת מנגנון אחר:העתק החושת

כאשר המוח מבצע פקודת תנועה, האונה הקודקודית אחורים(PPC) וקליפת המוח הקדם-מצחית יעבירו פקודות לאזור המוטורי. פקודות אלה נכנסות לקליפת המוח הקדם-מוטורית(PMA) דרך התלמוס המוטורי, ומסתובבים בין התלמוס המוטורית וקליפת המוח הקדם-מוטורית שוב ושוב, ובמהלכן הן מווסתות על ידי הגרעין בגרעיני הבסיס והמוח הקטן.

בתהליך זה, הקליפה האסוציאטיבית אוהקליפת המוח הקדם-מוטורית(PMA), תוך הוצאת פקודות לאזור המוטורי העיקרי, שולח גם העתק החושת של תנועת הגוף העצמי לפיתול דמוי הכישור בכדי לתקן את התפיסה חזותית ולהשאיר אותה לא מושפעת מתנועות הגוף.

השוואת האלקטרואנצפלוגרם של האונה הרקתית התחתונה עם האלקטרואנצפלוגרם של הקליפת המוח הקדם-מוטורית(PMA) דרך למידה עמוקה תשפר גם את הדיוק של ממשק מוח-מחשב על הראייה-מוטור תמונות.

פעמים האזור המוטורי המשלים מופעל גם על ידי קליפה האסוציאטיבית והוא מעכב את האזור המוטורי העיקרי, לכן הפעולה לא נעשית, אך העתק החושת של תנועת הגוף העצמי נשלח עדיין לקליפת המוח החזותית, התופעה של הטרנספורמציה מרחבית מבוססת עצמים.

בשילוב כל המנגנונים לעיל, כעת נוכל להסביר באופן מהותי כיצד התמונות הדמיוניות מופיעות ונעות במוחנו.

בנוסף, במאמר הקודם הזכרתי במפורש את פונקציית זיהוי הפנים של האונה הרקתית התחתונה והפיתול דמוי הכישור.

עם זאת, מחקרים אחרונים מצאו כי ייצוגם של אובייקטים חזותיים על ידי האונה הרקתית התחתונה וההיפוקמפוס מבוסס למעשה על דפוסים בסיסיים יותר, כגון גס ודק, חי ודומם, בדומה למנגנון המסווג בלימוד מכונה. תפקידו לבצע סיווג על סמך התכונות הבסיסיות ביותר של האובייקט החזותי, אין יכולת כמו "אזור הפנים" לזהות שלם מורכב [1]. מערכת זו קשורה עוד יותר לאמיגדלה ולהיפוקמפוס, באמצעות הפעלת הזיכרון המתווכת על ידי זנתיב הגבי, כדי לגלות אובייקטים שיש להכיר בהם [2] [3]. תהליך זה מבוסס בדרך כלל על מזיקות האובייקט והוא קשור לרגשות שליליים.

כמבנה המפתח של הנתיב הגחוני, תפקוד האונה הרקתית התחתונה כל כך בסיסי, אז מי יכיר את האובייקט המורכב בכללותו? כאמור במאמר הקודם, הוא מתממש על ידי חלק מנתיב הגבי.

בחלק מהמחקרים המוקדמים, האזורים האחראיים לתפקודים שונים כונו יחד "קליפת המוח האסוציאטיבית", אך מחקרים מאוחרים יותר הבחינו במפורש את תפקידיהם. באופן ספציפי, האזור לזיהוי האובייקט כולו ממוקם בהחריץ העליון באונה הטמפורלית. לאזור זה יש מגוון רחב של קשרים עם האונה הרקתית התחתונה. בהתבסס על זיהוי התכונות של האונה הרקתית התחתונה, הוא יכול להשלים זיהוי עצמים יחד עם הנתיב הגחוני [4] [5] [6], המייצג קשרים מרחביים והגיוניים [6] [7], ולספק בסיס להחלטה- עשייה באזורים שונים באונה הקודקודית, ובמיוחד זיהוי הפעילות הגופנית של אנשים אחרים בחברה לחיקוי [8] [9] [10], וזיהוי עצמים מסוכנים כדי למנוע סכנות [11]. אצל בני אדם אזור זה משמאל מתמחה כאזור לעיבוד שפות [7] [12] [13].

באונה הקודקודית האחורית, היא למעשה בלתי תלויה ברוב מבנה הזרם הגבי, ויש קבוצה שלישית של ייצוגים חזותיים עצמאיים המאפיינים באופן ספציפי את המאפיינים החזותיים של אובייקט הפעולה [14] [15]. האונה הקודקודית האחורית מאפיינת מאפיינים חזותיים אלה הקשורים לתנועה ומעבירה מידע לקליפת המוח הקדם-מוטורית. הם עובדים יחד כדי להשלים את קבלת ההחלטות על תנועת הגוף, ומשתפים פעולה כל הזמן עם קליפת המוח הקדם-מצחית הגבית-צדית כדי להסדיר את תשומת הלב במהלך המשימות [10] [16] [17].

לסיכום, יש למעשה שלוש קבוצות עצמאיות של ייצוגים חזותיים במוח. בסיווג מסורתי, האונה הרקתית התחתונה מעורבת בנתיב הגחוני והיא אחראית בעיקר לייצוג תכונות הקשורות לזיכרון, ושתי המערכות העליונות משלימות במשותף את קבלת ההחלטות על הפעילות. מחקרים מאוחרים יותר מצאו כי שתי המערכות התחתונות אחראיות במשותף לזיהוי רגשות וסכנות, ואילו האונה הקודקודית האחורית בהשלמת המשימות השוטפות [18]. הבחנה פונקציונלית זו בין רגשות ומשימות אף מהחריץ העליון באונה הטמפורלית לעבר האונה המצחית, ומחלק את תפקוד קליפת המוח הקדם-מצחית לתשומת לב ולרגש [19].

ישנם קשרים קצרי טווח בין שני הצדדים של החריץ העליון באונה הטמפורלית והם גם קשורים לתלמוס [16] [20] [21] [22]. באמצעות קשרים אלה, החריץ העליון באונה הטמפורלית מספק בסיס להחלטות תנועה באזורים שונים באונה הקודקודית, ובמיוחד בזיהוי פעילויות של אנשים אחרים בחברה לחיקוי, וזיהוי עצמים מסוכנים כדי למנוע סכנות אלה. עם זאת, כאשר לא ניתן להיפטר מאירועים שליליים חיצוניים, או כאשר סובלים מדיכאון והפרעת חרדה והפרעה טורדנית-כפייתית, המנגנונים הנ"ל עשויים להפוך לשליליים, והשתתפות במנגנון שבאמצעותו רגשות שליליים משפיעים על תנועה ותשומת לב, ומפריעים להתמקדות האונה הקודקודית בהשלמת המשימות.

מחקרים מסוימים הראו כי באמצעות אימון האונה הקודקודית האחורית ובאמצעות גירוי מגנטי על-גולגולתי לקידום תפקודם של הנוירונים הקודקודיים האחוריים, ובמיוחד האונה הקודקודית האחורית הימנית, יכולים לעכב את השפעתם של רגשות שליליים ואירועים שליליים על ביצוע המטלה הנוכחית [11]. זה מוביל לצורה הראשונה של מדיטציה, שמתאימה למדיטציית מיינדפולנס במדיטציה, שמופיעה בעיקר בבודהיזם המאוחר וביהדות החסידות, שמאמנת אותנו להתמקד במה שקורה עכשיו, לחוות את המתרחש ברגע מבלי לשפוט אותו.

שיפור הניידות של האונה הקודקודית האחורית יכול לעכב את המידע הקשור לאירועים שליליים ורגשות שליליים להיות קלט לאונה הקודקודית האחורית מהגופרית הזמנית העליונה. לעומת זאת, אימון תפקודו של החריץ העליון באונה הטמפורלית עצמו ושיפור יכולתו לבחור ולשפוט יכול גם להפחית את הקלט בטרם עת של אירועים שליליים ומידע הקשור לרגש שלילי לאונה הקודקודית האחורית, ולהפחית את השפעתם על המשימה שבוצעה. אם ננהג באופן שגרתי בפסקי דין מוסריים ואחרים, נוכל לאמן פונקציה זו. מרבית הדתות דורשות מאנשים לקיים מצוות מסוימות, והערכים של מצוות אלה קשורים לעיתים קרובות לאתיקה בינאישית ספציפית או לביואתיקה של חמלה ליצורים אחרים. למעשה, סוג זה של מדיטציה יכול להתבצע על בסיס יומי. צורה אחת היא לאמן את יכולת השיפוט המוסרי על ידי קיום המצוות.

עם זאת, הפעלת סוג כזה של שיפוט ומצוות יכולה להקל על החרדה, והיא עשויה להיות קשורה גם להפרעה טורדנית-כפייתית, והופכת למנגנון להפגנת חשיבה אובססיבית והתנהגות כפייתית על בסיס חרדה. אז זה לא תרופת פלא, זה צריך להיעשות בהתאם למצב.

החריץ העליון באונה הטמפורלית האחורית ובאונה הקודקודית התחתונה ישנם כמה אזורים שקשורים קשר הדוק לחוויה של "היעלמות העצמי" ו"עצמי מחוץ לגוף ". מניסיון, אזור זה יכול גם להפחית את קלט המידע השלילי לאונה הקודקודית האחורית. למרות שהמנגנון הספציפי לא נחקר בבירור, בדרך כלל ניתן לתמוך במנגנון על ידי מחקר חיבור לרשת המוח [16] [20] [21] [22] [23] [24]. קיומם של אזורים אלה קשור גם להתנהגותם של חיקוי בני גילם בהיסטוריה האבולוציונית, אך בהמשך יש לו את הפונקציה לייצג באופן מופשט את היחסים בינה לבין העולם החיצון. זה גם מסביר מדוע מוניזם ומונותיאיזם פילוסופי מופיעים ושוררים בתרבויות ובדתות שונות (גם אם הוא מעורבב עם מיתולוגיה ספציפית בדתות רבות, ואינו בולט כצורה פילוסופית טהורה), מכיוון שהוא שווה ערך לאחת הצורות הפשוטות והנגישות ביותר של מדיטציה, ללא צורך בצריכת זמן רב כמו תרגול של קשיבות לב ומצוות.

התשובה של יעקב מיכאל ליו: האם אתה מאמין באלוהים? למה או למה לא?

לסיכום שוב, בהתבסס על ההסבר על מדעי המוח, אנו יכולים לחלק את המדיטציה לשלוש קטגוריות, קשיבות ומצוות ומדיטציה חסרת אנוכיות, העולה בקנה אחד עם תיאוריות המדיטציה העיוניות ביותר בבודהיזם המאוחר וביהדות החסידות. זה מוכיח שלתיאוריות הללו יש בסיס מסוים למדעי המוח.

קשיבות מכשירה אותנו להתמקד במה שקורה עכשיו, לחוות את מה שקורה עכשיו, ולתרגל לקבל את מה שקרה ואת הרגשות שלנו מבלי לעשות שום שיפוט. האימון הנפוץ ביותר כולל התבוננות בנשימה, ישיבה בשקט והתמקדות בהליכה בבודהיזם, והתמקדות בחווית אור פנימי והתבוננות בנוף תוך כדי הליכה ביהדות החסידות.

שמירת מערכת מצוות, הפריטים הספציפיים של מערך מצוות זה קשורים לאתיקה המוסרית הספציפית של תקשורת בין אישית או לביואתיקה של חמלה ביצורים חיים אחרים. באופן רחב יותר מדובר באימון יומי של פסקי דין מוסריים. וכשאנחנו באמת נתקלים בבעיות, אנחנו יכולים לעשות שיפוטים במהירות.

מדיטציה חסרת אנוכיות, "להיכנס לאחד עם יהוה", היא סוג המדיטציה הפשוט ביותר והקל ביותר להתבונן ולשפוט מנקודת המבט של התעלות מעל העצמי של הפרט עצמו. נכון לעכשיו, המנגנון שלו נתמך על ידי עדויות מסוימות למדעי המוח, אך עדיין יש צורך ללמוד מנגנונים ספציפיים יותר.

לסיום, אני רוצה להדגיש שמדיטציה מומלצת כרגע רק לחולים עם דיכאון קל וחרדה קל וטורדנית-כפייתית קל. לגבי דיכאון קליני והפרעת חרדה קשה והפרעה טורדנית-כפייתית קשה, חלו שינויים משניים ברורים במבנה האונה הרקתית וההיפוקמפוס, ומדיטציה עשויה שלא לעבוד טוב. לשם כך, יש לבצע תרופות וגירוי מגנטי על-גולגולתי בהתאם לעצת הרופא כדי למנוע עיכוב של המחלה.

סכיזופרניה ומחלות נפשיות קשות אחרות הינן מחלות ניווניות יצרה המשפיעות בעיקר על רשת המוח הרקתית הנגרמת על ידי אינטראקציה בין גנטיקה וסביבה [25]. לא ניתן לשפר אותם על ידי מדיטציה ודורשים טיפול רפואי בזמן.

בנוסף, יש לי רעיון נוסף כאן:

המבנים המעורבים במדיטציה קשורים בעיקר לאזור התפקוד החזותי, ואזור תפקוד השפה בצד שמאל של המוח מתמחה גם על ידי האזור האחראי על ההכרה והייצוג הכללי של האובייקט. לכן, להצעת הציור דרך ממשק המוח-מחשב שהצעתי בעבר תהיה גם משמעות מסוימת בשיפור הרגשות השליליים ובפיצוי של תפקוד לקוי של השפה בנוסף לסייע לאנשים עם הפרעות תנועה לממש ציור:

גרסה אנגלית:

‎Yaakov Mikhael Liu (יעקב מיכאל לו)‎'s answer to What is meditation and how one can meditate?

גרסה איבריאנית:

Respuesta de ‎Yaakov Mikhael Liu (יעקב מיכאל לו)‎ a ¿Qué es y cómo se practica la meditación?

גרסה יפנית:

瞑想のやり方は何ですか？に対するYaakov Mikhael Liuさんの回答

הפניות

[1] Bao P, She L, McGill M, et al. A map of object space in primate inferotemporal cortex[J]. Nature, 2020, 583(7814): 103-108.

[2] Murray E A, Mishkin M. Object recognition and location memory in monkeys with excitotoxic lesions of the amygdala and hippocampus[J]. Journal of Neuroscience, 1998, 18(16): 6568-6582.

[3] Sehatpour P, Dias E C, Butler P D, et al. Impaired visual object processing across an occipital-frontal-hippocampal brain network in schizophrenia: an integrated neuroimaging study[J]. Archives of general psychiatry, 2010, 67(8): 772-782.

[4] Li J, Guo B, Cui L, et al. Dissociated modulations of multivoxel activation patterns in the ventral and dorsal visual pathways by the temporal dynamics of stimuli[J]. Brain and Behavior, 2020, 10(7): e01673.

[5] Milner A D. How do the two visual streams interact with each other?[J]. Experimental brain research, 2017, 235(5): 1297-1308.

[6] Milner A D. How do the two visual streams interact with each other?[J]. Experimental brain research, 2017, 235(5): 1297-1308.

[7] Karnath H O, Ferber S, Himmelbach M. Spatial awareness is a function of the temporal not the posterior parietal lobe[J]. Nature, 2001, 411(6840): 950-953.

[8] Shultz S, Lee S M, Pelphrey K, et al. The posterior superior temporal sulcus is sensitive to the outcome of human and non-human goal-directed actions[J]. Social cognitive and affective neuroscience, 2011, 6(5): 602-611.

[9] Oh H, Braun A R, Reggia J A, et al. Fronto-parietal mirror neuron system modeling: visuospatial transformations support imitation learning independently of imitator perspective[J]. Human movement science, 2019, 65: 121-141.

[10] Urgen B A, Saygin A P. Predictive coding account of action perception: Evidence from effective connectivity in the Action Observation Network[J]. bioRxiv, 2019: 722298.

[11] Mulckhuyse M, Engelmann J B, Schutter D J L G, et al. Right posterior parietal cortex is involved in disengaging from threat: a 1-Hz rTMS study[J]. Social cognitive and affective neuroscience, 2017, 12(11): 1814-1822.

[12] Specht K, Wigglesworth P. The functional and structural asymmetries of the superior temporal sulcus[J]. Scandinavian journal of psychology, 2018, 59(1): 74-82.

[13] Hu Z, Yang H, Yang Y, et al. Common Neural System for Sentence and Picture Comprehension Across Languages: A Chinese–Japanese Bilingual Study[J]. Frontiers in human neuroscience, 2019, 13: 380.

[14] Chen Q, Garcea F E, Jacobs R A, et al. Abstract representations of object-directed action in the left inferior parietal lobule[J]. Cerebral Cortex, 2018, 28(6): 2162-2174.

[15] Singh-Curry V, Husain M. The functional role of the inferior parietal lobe in the dorsal and ventral stream dichotomy[J]. Neuropsychologia, 2009, 47(6): 1434-1448.

[16] Seltzer B, Pandya D N. Intrinsic connections and architectonics of the superior temporal sulcus in the rhesus monkey[J]. Journal of Comparative Neurology, 1989, 290(4): 451-471.

[17] Seltzer B, Pandya D N. Post‐rolandic cortical projections of the superior temporal sulcus in the rhesus monkey[J]. Journal of Comparative Neurology, 1991, 312(4): 625-640.

[18] Viviani R. Emotion regulation, attention to emotion, and the ventral attentional network[J]. Frontiers in human neuroscience, 2013, 7: 746.

[19] Yamasaki H, LaBar K S, McCarthy G. Dissociable prefrontal brain systems for attention and emotion[J]. Proceedings of the National Academy of Sciences, 2002, 99(17): 11447-11451.

[20] Makris N, Zhu A, Papadimitriou G M, et al. Mapping temporo-parietal and temporo-occipital cortico-cortical connections of the human middle longitudinal fascicle in subject-specific, probabilistic, and stereotaxic Talairach spaces[J]. Brain imaging and behavior, 2017, 11(5): 1258-1277.

[21] Yeterian E H, Pandya D N. Thalamic connections of the cortex of the superior temporal sulcus in the rhesus monkey[J]. Journal of Comparative Neurology, 1989, 282(1): 80-97.

[22] Yeterian E H, Pandya D N. Corticothalamic connections of the posterior parietal cortex in the rhesus monkey[J]. Journal of Comparative Neurology, 1985, 237(3): 408-426.

[23] Johnstone B, Bodling A, Cohen D, et al. Right parietal lobe-related “selflessness” as the neuropsychological basis of spiritual transcendence[J]. International Journal for the Psychology of Religion, 2012, 22(4): 267-284.

[24] Blanke O, Arzy S. The out-of-body experience: disturbed self-processing at the temporo-parietal junction[J]. The Neuroscientist, 2005, 11(1): 16-24.

[25] Schizophrenia and neurodegenerative diseases/癲狂亦是癡，精神分裂症與神經退行性疾​​病